המצב בבסיס צאלים ידוע לכל צמרת הפיקוד כמו גם לראשי מערכת הבטחון, אך יחד עם זאת לא נעשות שום פעולות על מנת למגר את התופעה ולאפשר למילואמניקים תחושת בטחון. כבר מספר שנים שתופעת הבזיזות על ידי האוכלוסיה הבדואית, שחיה באזור הבסיס, גונבת ציוד בשווי מיליוני שקלים בכל שנה - כאשר חלק לא מועט מהשציוד שנגנב משטחי האש הוא תחמושת וציוד לחימה יקר ערך. וזאת פרט לציוד האישי של החיילים, שאפילו ערכות התפילין נבזזות בעת שהלוחמים באימון. אז למה ההנחיות בצה"ל מגוננות על הבדואים, כאשר גם אם אלו נעצרים על ידי המשטרה הם משוחררים זמן קצר לאחר מכן. כאמור, תחושות לוחמי המילואים שנמצאים במקום הן קשות בשל אזלת יד של המדינה עם ההתמודדות של התופעה, עד אשר זו הביאה אותם לפנייה ישירה לרמטכ"ל איינזנקוט באמירה כי: "הגיעו מים עד נפש". לדבריהם על אף שהבטיחו להם שצה"ל יטפל בתופעה לעת הזו המצב רק מחמיר וההפקרות הופכת להיות שגרה. לדברי החיילים והקצינים המתאמנים במקום ההנחיות שהם מקבלים הם מאוד ברורות: "לא לנקוט בשום פעולה נגד הגנבים הבדואים", לדבריהם יש בעיות חוקיות עם המצב ומכך נוצרה סיטואציה בה אוכלוסיה "מצפצפת על המדינה והחיילים נפגעים כתוצאה מכך". לדבריהם "לצה"ל אין טיפת הרתעה כלפי חוליות השודדים", כאשר לחיילים אין אפשרות לפעול בזמן אמת גם כאשר אלו מתועדים. על פי הלוחמים תמיד הייתה נוכחות של בדואים באזור צאלים, אך בעבר הייתה הרתעה גדולה והם חששו להכנס לשטחי אש אלו, אך במצב הנוכחי יש תעוזה רבה בשל ההפקרות ואי הטיפול הראוי בסוגיה. לפי הנתונים שנמסרים על ידי מפקד מצ"ח בשנת 2016 דווחו 49 מקרי גניבות וב-2017 50 מקרים, כך שעל אף הטענות של הצבא כי הוא מטפל בסוגיה לא נראה כי זו באמת מקבלת את היחס המתאים והראוי. המצב שנוצר מביא לעובדה כי זמן רב ממשך המילואים מוקדש לשמירה על הציוד והאמל"ח הצה"לי, וזאת במקום לאימונים אינטנסיביים שישמרו על כשירות הלוחמים. לטענתם הם מבלים זמן רב יותר בשמירה על המאהל מאשר בשמירה על הגבול. נראה כי הבעיה הקשה שעולה ואיתה נאלצים להתמודד חיילי המילואים שאין שום מענה מגורם צה"לי, וכי התחושה היא של חוסר אונים. לדבריהם צריך להקים כוח משטרתי שיפשוט על הכפרים הבדואים על מנת להתחיל ולהחזיר את הציוד והאמל"ח שנגנב וכן את ההתרעה. קרדיט ותודה ל'די להפקרות בצאלים' ולתנועת 'רגבים' על הסרטון.